משנה: אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וּמַכְחִישּׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִנָּשֵׂאוּ. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין זוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם יִנָּשֵׂאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הואיל והן מכחישות כו'. ובגמרא פליגי בה אי מודה ר' מאיר בראשונה ואין הלכה כר''מ:
וזו שאמרה לא מת לא תינשא. בבבלי פריך הא אישתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכדפי' התוס' שם דליכא למימר דאשמועינן דאפי' היא מכחשת צרתה תנשא דא''כ לא הוה ליה למיתני אלא תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שוויי' נפשה חתיכה דאיסורא ומשני הא קמ''ל דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורא קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשי עם פלשתים קעבדה והילכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה תהא נאמנת ואפילו היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתק' השניה קמ''ל:
מתני' אחת אומרת מת. ש ת י צרות הבאות ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר כול'. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת. וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. לֹא מֵת. הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. 79b הָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים בֵּין אָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת בֵּין שֶׁאָמַר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַב. נִישֵּׂאת עַל פִּי עֵדִים שְׁנַיִם אֲפִילוּ אָתוֹן. אָֽמְרִין לֵהּ. לֵית אַתְּ נוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. הַגַּע אַצְמָךְ שֶׁהוּא אָדָם מְסוּייָם כְּגוֹן אִימִּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֵית כְּמָן בַּר נַשּׁ דָמֵיי לְרִבִּי אִמִּי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרַבָּנִן דְּתַמָּן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית (אתנו). קָם אַבָּא בַר בָּא וְלָחַשׁ גַו אוּדְנֵהּ. אָמַר לֵהּ. בְּחַיֶּיךָ. הַב לָהּ גֵּט מִסָּפֵק. קָמוּ תַלְמִידוֹי דְרַב וּמְחוֹנֵיהּ. אָמַר. עַרְקְתָא יְקַד וְסַפְסְלָא יְקַד. שְׁמוּאֵל אָמַר. תַּמָּן הֲוֵינָא וְלָא עַרְקְתָא יָֽקְדָת וְלָא סַפְסְלָא יָֽקְדָת אֶלָּא אַבָּא הוּא דְלָקָה. וְקָם לֵהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אִין בָּרִיא דְהִיא שַׁרְיָא לָךְ אֶלָּא תְהֵא יוֹדֵעַ דִּבְנֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַמְזֵירָא קוֹמֵי שְׁמַייָא וַהֲוָא רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לֵיהּ דוּ מֵקִים מִילְּתָא עַל בְּרָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דו מקיים. שהוא מקיים הדבר על בוריו ולצאת נמי ידי שמים:
והוה ר''ז. משבח ליה לר' אימי:
אלא תהא יודע דבניך ממזירים קמי שמיא. כלומר דאכתי ידי שמים לא יצאת דאפשר אמת הוא שזה בעלה:
אתא עובדא. כהאי קמיה דר' אימי וא''ל להבעל שנשאה אין בני ודאי דשריא לך מדינא:
וקם ליה. עמד והלך לו. א''נ וקם לה שהבעל קיים אותה ויצא הדבר בהיתר:
אלא אבא הוא דלקה. שהכוהו כך בלא רצועה וספסל:
תמן הוינא כו'. שלא אמרו מזה כלום:
אמרי ערקתא יקד. הרצועה בוערת וכן הספסל כלומר ראוי להלקותך מלקות בשביל זה:
קם אבא בר בא. הוא אבוה דשמואל ולחש ליה להבעל מתוך אזנו שיתן לה גט מספק:
ימחוניה. הכוהו לאבא בר בא על שהתריס נגד רב שלא לקיים דבריו שהורה להיתר:
עד אחד אומר מת ונישאת כו'. ומפרש הש''ס דדוקא מפני שאמר השני לא מת משנישאת הוא דלא תצא:
הא. אם בא עד השני עד שלא נשאת ונשאת תצא ופליג בזה אאוקימתא דבבלי אליבא דעולא דאפילו התירוה לינשא כו' כדפרישית במתני':
אבל דברי חכמים. דסברי בין בא עד השני משנשאת בין בא עד שלא נשאת לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא:
נישאת ע''פ עדים שנים אפי' אתא גרסינן. אפי' בא הבעל:
אמרין ליה לית אתנו. אין את אתנו כלומר שיכולה לומר איני מכירך וכגון שאנו נמי אין מכירין אותו וכן אמרינן לעיל פ''י הלכה ה' וכאשר ציינתי שם:
הגע עצמך שהוא אדם מסויים. מפורסם:
כגון אימי. כמו רב אמי שהיה מפורסם בדורם אם נאמר נמי איני מכירך:
ולית כמן כו'. אם אין בן אדם דומה לר' אמי בתמי':
אתא עובדא. כזו שנשאת בב' עדים ובא בעלה והורו כן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים מֵעִידוֹת אוֹתוֹ. אֵלּוּ מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ. רַב אָמַר. בִּכְלָל נֶחְלְקוּ. אֲבָל בִּפְרָט כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמוֹנֶה נֶחְלְקוּ. אֲבָל בִּכְלָל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. נֶחֱלֶקֶת הָעֵדוּת אֵין כָּאן נְזִירוּת. וְהֵידֵינוֹ כְלָל וְהֵידֵינוֹ מוֹנֶה. כְּלָל. הָהֵן אָמַר תַּרְתֵּיי וְהָהֵן אָמַר חָמֵשׁ. מוֹנֶה. הָהֵן אָמַר. חָדָא תַּרְתֵּיי וְהָהֵן אָמַר. תְּלַת אַרְבַּע וְחָמֵשׁ
Pnei Moshe (non traduit)
מונה ההן. זה אומר א' שתים וההן כו' דהוי מונה:
כלל ההן. זה אומר שתים וזה אומר חמש זהו כלל:
והידינו. ואיזהו כלל ואיזהו פרט:
ור' יוחנן אמר במונה. והיינו פרט מחלוקת אבל בכלל אפי' ב''ה מודים דנחלקה העדות. וכן הגירסא בנזיר אבל בסנהדרין גריס איפכא דבמונה הוי הכחשה טפי:
שיש בכלל חמש ב'. דלא מיקרי הכחשה בכה''ג אלא דמוסיף עליו דכי אמר אידך ג' ד' וה' לא מיעט שלא אמר הנודר א' וב':
אבל בפרט כ''ע מודיי. ואפי' ב''ש:
רב אמר בכלל נחלקו. כדמפרש לקמן דכלל קרי ליה היכא דא' אומר שתים וא' אומר חמש דשניהם תפסו כלל הדבר. ופרט או מונה קרי היכא דאחד אומר א' וב' ואחד אומר עוד ג' וד' וה':
מי שהיו ב' כיתי עדים כו'. דנחלקו שם ב''ש וב''ה שב''ש אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות וב''ה אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:
תמן תנינן. בנזיר פ''ג הלכה ז' וכל הסוגי' זו שם וכן היא בסנהדרין פ' היו בודקין הלכה ב':
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי מֵאִיר בָּרִאשׁוֹנָה. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא בְמַחֲלוֹקֶת. מַה בֵין שְׁנִייָה מַה בֵין רִאשׁוֹנָה. רִאשׁוֹנָה לֹא עָשׂוּ בָהּ דָּבָר זֶה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. 80a מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּעֵדִים. מַה בֵּין עֵדִים מַה בֵּין צָרָה. לא עָשׂוּ דִבְרֵי צָרָה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ אֲמָרָהּ רִבִּי לָעְזָר מִנִּי שְּׁמָעָהּ וַאֲמָרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מני. ממני שמע זה:
לא עשו. דלדידהו לא עשו כלום דברי צרה בחברתה אפילו באחת אומרת נהרג דכל דברי' של צרה אין בהן ממש לגבי חברתה אבל בעדים הוי הכחשה אפי' א' אומר מת ואחד אומר לא מת וכן פירשו התוס' שם דהא דאמרו כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דוקא בצרה אמרו:
מה בין כו'. לר''י ור''ש:
מודה ר' יודה ור''ש בעדים. דאחד אומר מת ואחד אומר לא מת דהוי הכחשה וכדתנן במתני' דלקמן ומודו ר''י ור''ש ברישא דהתם:
ראשונה. היינו טעמא דלא עשו בה דבר זה. הכחשה דלא מת אצל חברתה כלום דכל לא מת באשה לאו הכחשה היא שמכחשת לצרתה ואין לנו להאמינה דרבנן הימנוה לקמא אבל א' אומרת מת ואחת אומרת נהרג הוי ודאי הכחשה כיון דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכוונות דבריהם דאמרי בדדמי ואינן יודעות אמתת הדברים. תוס' שם ד''ה דכל לא מת:
מה בין כו'. לר' יוחנן:
אשכח. מצינו ברייתא דתני עוד היא במחלוקת שחולק ר''מ אף בראשונה:
גמ' ר' יעקב כו' מודה ר''מ בראשונ'. באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת דאע''פ דמכחישות זו את זו תנשא כדמפרש טעמיה לקמיה וכן אמר ר' יוחנן בבלי דף קי''ח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source