Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 79b
משנה: אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וּמַכְחִישּׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִנָּשֵׂאוּ. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין זוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם יִנָּשֵׂאוּ.
Traduction
Si de deux femmes d'un même mari l'une déclare qu'il est mort et l'autre la dément, la première peut se remarier et emporte son douaire, tandis que la seconde ne pourra, ni se remarier, ni rien emporter. Si l'une dit qu'il est mort naturellement, et l'autre dit qu'il a été tué, selon R. Méir, elles ne devront pas pouvoir se remarier, en raison de ce que leurs déclarations ne sont pas d'accord. Selon R. Juda et R. Simon, puisque l'une comme l'autre reconnaît que le mari ne vit plus, elles peuvent se remarier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אחת אומרת מת. ש ת י צרות הבאות ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:
וזו שאמרה לא מת לא תינשא. בבבלי פריך הא אישתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכדפי' התוס' שם דליכא למימר דאשמועינן דאפי' היא מכחשת צרתה תנשא דא''כ לא הוה ליה למיתני אלא תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שוויי' נפשה חתיכה דאיסורא ומשני הא קמ''ל דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורא קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשי עם פלשתים קעבדה והילכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה תהא נאמנת ואפילו היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתק' השניה קמ''ל:
הואיל והן מכחישות כו'. ובגמרא פליגי בה אי מודה ר' מאיר בראשונה ואין הלכה כר''מ:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר כול'. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת. וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. לֹא מֵת. הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. 79b הָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים בֵּין אָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת בֵּין שֶׁאָמַר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַב. נִישֵּׂאת עַל פִּי עֵדִים שְׁנַיִם אֲפִילוּ אָתוֹן. אָֽמְרִין לֵהּ. לֵית אַתְּ נוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. הַגַּע אַצְמָךְ שֶׁהוּא אָדָם מְסוּייָם כְּגוֹן אִימִּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֵית כְּמָן בַּר נַשּׁ דָמֵיי לְרִבִּי אִמִּי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרַבָּנִן דְּתַמָּן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית (אתנו). קָם אַבָּא בַר בָּא וְלָחַשׁ גַו אוּדְנֵהּ. אָמַר לֵהּ. בְּחַיֶּיךָ. הַב לָהּ גֵּט מִסָּפֵק. קָמוּ תַלְמִידוֹי דְרַב וּמְחוֹנֵיהּ. אָמַר. עַרְקְתָא יְקַד וְסַפְסְלָא יְקַד. שְׁמוּאֵל אָמַר. תַּמָּן הֲוֵינָא וְלָא עַרְקְתָא יָֽקְדָת וְלָא סַפְסְלָא יָֽקְדָת אֶלָּא אַבָּא הוּא דְלָקָה. וְקָם לֵהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אִין בָּרִיא דְהִיא שַׁרְיָא לָךְ אֶלָּא תְהֵא יוֹדֵעַ דִּבְנֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַמְזֵירָא קוֹמֵי שְׁמַייָא וַהֲוָא רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לֵיהּ דוּ מֵקִים מִילְּתָא עַל בְּרָרָא.
Traduction
'' Si après l'assertion d'un témoin, dit la Mishna, affirmant la mort du mari, la femme se remarie, puis un autre témoin vient dire que le mari n'est pas mort, elle n'a pas besoin de quitter le second mari ''. C'est vrai, lorsque la seconde assertion contraire a été produite après le mariage; mais si elle a eu lieu auparavant, et que cependant la veuve se remarie, elle devra quitter le second mari. Ceci, dit R. Yohanan, est conforme à l'avis de R. Menahem b. R. Yossé; mais, selon les autres sages, quel que soit le moment où la seconde déclaration a eu lieu, la femme ne doit pas se remarier, et en cas de fait accompli, elle n'a pas besoin de quitter le second mari. R. Nahaman b. Jacob dit au nom de Rav: lorsque la femme s'est remariée à la suite de la déclaration de décès du mari faite par deux témoins, elle sera désormais si bien remariée, que si même le premier mari revient, on peut lui déclarer ne pas le connaître (568)Cf. ci-dessus,( 10, 4 )(5).. Mais, objecta R. Samuel b. R. Isaac, si c'est un homme célèbre, comme l'est par exemple R. Imi, peut-on arguer ne pas le reconnaître s'il se présente? Certes, dit R. Yossé b. R. Aboun, car bien des hommes peuvent ressembler à R. Imi (sans être celui-là même). On soumit un fait analogue aux rabbins de là-bas (de Babylone), et ils déclarèrent aussi que l'on est censé ne pas reconnaître le mari (revenant après la déclaration de décès). Aba b. Aba (père de Samuel) se leva alors et parla à voix basse, à l'oreille du mari, pour l'engager à divorcer d'avec sa femme, en raison du doute. Les disciples de Rav se levèrent alors et frappèrent Aba pour avoir professé un avis opposé à celui de leur maître et lui avoir ainsi manqué de respect). Quelqu'un dit alors: la courroie de flagellation brûle, et le banc (sur lequel on mettait le coupable à battre) brûle (569)Les coups de lanière avaient été si violents, que le flagellé ne pouvait plus se lever du banc. J. Lévy suit, avec raison, le sens littéral. Les commentaires l'enjolivent par des additions inutiles.. Mais Samueldit: j'étais là (assistant à ces représailles), et ni la courroie, ni le banc, n'ont brûlé; mais mon père (570)A ce sujet, voir l'article Adam Rabbi, dans le Recueil Hamebasser, t. 1, 56d., après avoir été frappé s'est levé. Un fait analogue (d'une femme remariée, après déclaration erronée de décès du mari) fut soumis à R. Imi: Certes, mon fils, dit ce rabbi au second mari, cette femme t'est permise en stricte justice; mais sache bien que les enfants de cet homme (les tiens) sont exposés à être considérés comme illégitimes devant le ciel (en raison du doute). R. Zeira complimenta R. Imi d'avoir ainsi rétabli les faits sous leur véritable aspect (afin d'être en règle sous tous les rapports, même extra-judiciaires).
Pnei Moshe non traduit
עד אחד אומר מת ונישאת כו'. ומפרש הש''ס דדוקא מפני שאמר השני לא מת משנישאת הוא דלא תצא:
הא. אם בא עד השני עד שלא נשאת ונשאת תצא ופליג בזה אאוקימתא דבבלי אליבא דעולא דאפילו התירוה לינשא כו' כדפרישית במתני':
אבל דברי חכמים. דסברי בין בא עד השני משנשאת בין בא עד שלא נשאת לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא:
נישאת ע''פ עדים שנים אפי' אתא גרסינן. אפי' בא הבעל:
אמרין ליה לית אתנו. אין את אתנו כלומר שיכולה לומר איני מכירך וכגון שאנו נמי אין מכירין אותו וכן אמרינן לעיל פ''י הלכה ה' וכאשר ציינתי שם:
הגע עצמך שהוא אדם מסויים. מפורסם:
כגון אימי. כמו רב אמי שהיה מפורסם בדורם אם נאמר נמי איני מכירך:
ולית כמן כו'. אם אין בן אדם דומה לר' אמי בתמי':
אתא עובדא. כזו שנשאת בב' עדים ובא בעלה והורו כן:
קם אבא בר בא. הוא אבוה דשמואל ולחש ליה להבעל מתוך אזנו שיתן לה גט מספק:
ימחוניה. הכוהו לאבא בר בא על שהתריס נגד רב שלא לקיים דבריו שהורה להיתר:
אמרי ערקתא יקד. הרצועה בוערת וכן הספסל כלומר ראוי להלקותך מלקות בשביל זה:
תמן הוינא כו'. שלא אמרו מזה כלום:
אלא אבא הוא דלקה. שהכוהו כך בלא רצועה וספסל:
וקם ליה. עמד והלך לו. א''נ וקם לה שהבעל קיים אותה ויצא הדבר בהיתר:
אתא עובדא. כהאי קמיה דר' אימי וא''ל להבעל שנשאה אין בני ודאי דשריא לך מדינא:
אלא תהא יודע דבניך ממזירים קמי שמיא. כלומר דאכתי ידי שמים לא יצאת דאפשר אמת הוא שזה בעלה:
והוה ר''ז. משבח ליה לר' אימי:
דו מקיים. שהוא מקיים הדבר על בוריו ולצאת נמי ידי שמים:
Yevamoth
Daf 80a
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי מֵאִיר בָּרִאשׁוֹנָה. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא בְמַחֲלוֹקֶת. מַה בֵין שְׁנִייָה מַה בֵין רִאשׁוֹנָה. רִאשׁוֹנָה לֹא עָשׂוּ בָהּ דָּבָר זֶה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. 80a מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּעֵדִים. מַה בֵּין עֵדִים מַה בֵּין צָרָה. לא עָשׂוּ דִבְרֵי צָרָה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ אֲמָרָהּ רִבִּי לָעְזָר מִנִּי שְּׁמָעָהּ וַאֲמָרָהּ.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yohanan, ou R. Ila au nom de R. Eléazar: R. Méir est d'accord pour la première partie de la Mishna (qu'en cas de contradiction dans les témoignages, la femme peut se remarier). On trouve pourtant une barayeta, disant qu'en ce point aussi R. Méir est d'un avis opposé. Pourquoi (selon R. Yohanan) y a-t-il une distinction entre la première partie et le reste? Au premier cas, l'assertion contradictoire, émise par la compagne, n'est pas faite au profit de l'autre (comme cela a lieu au second cas); aussi, elle est libre. Selon R. Eléazar, R. Juda et R. Simon s'accordent à reconnaître qu'en cas de deux affirmations contradictoires des témoins (comme il est dit § 6), le démenti subsiste, et la femme ne peut pas se remarier. Pourquoi établissent-ils cette distinction entre la déclaration d'un témoin et celle d'une femme adjointe? Pour cette dernière, disent-ils, l'assertion n'a aucune influence sur l'autre compagne (et, par suite, la femme énonçant le décès du mari est libre). R. Yohanan ajoute: Si R. Eléazar a exprimé cette opinion, il l'a entendue et répétée d'après moi (571)Cf. ci-dessus, (3, 10.).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יעקב כו' מודה ר''מ בראשונ'. באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת דאע''פ דמכחישות זו את זו תנשא כדמפרש טעמיה לקמיה וכן אמר ר' יוחנן בבלי דף קי''ח:
אשכח. מצינו ברייתא דתני עוד היא במחלוקת שחולק ר''מ אף בראשונה:
מה בין כו'. לר' יוחנן:
ראשונה. היינו טעמא דלא עשו בה דבר זה. הכחשה דלא מת אצל חברתה כלום דכל לא מת באשה לאו הכחשה היא שמכחשת לצרתה ואין לנו להאמינה דרבנן הימנוה לקמא אבל א' אומרת מת ואחת אומרת נהרג הוי ודאי הכחשה כיון דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכוונות דבריהם דאמרי בדדמי ואינן יודעות אמתת הדברים. תוס' שם ד''ה דכל לא מת:
מודה ר' יודה ור''ש בעדים. דאחד אומר מת ואחד אומר לא מת דהוי הכחשה וכדתנן במתני' דלקמן ומודו ר''י ור''ש ברישא דהתם:
מה בין כו'. לר''י ור''ש:
לא עשו. דלדידהו לא עשו כלום דברי צרה בחברתה אפילו באחת אומרת נהרג דכל דברי' של צרה אין בהן ממש לגבי חברתה אבל בעדים הוי הכחשה אפי' א' אומר מת ואחד אומר לא מת וכן פירשו התוס' שם דהא דאמרו כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דוקא בצרה אמרו:
מני. ממני שמע זה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים מֵעִידוֹת אוֹתוֹ. אֵלּוּ מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ. רַב אָמַר. בִּכְלָל נֶחְלְקוּ. אֲבָל בִּפְרָט כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמוֹנֶה נֶחְלְקוּ. אֲבָל בִּכְלָל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. נֶחֱלֶקֶת הָעֵדוּת אֵין כָּאן נְזִירוּת. וְהֵידֵינוֹ כְלָל וְהֵידֵינוֹ מוֹנֶה. כְּלָל. הָהֵן אָמַר תַּרְתֵּיי וְהָהֵן אָמַר חָמֵשׁ. מוֹנֶה. הָהֵן אָמַר. חָדָא תַּרְתֵּיי וְהָהֵן אָמַר. תְּלַת אַרְבַּע וְחָמֵשׁ
Traduction
On a enseigné ailleurs (572)Mishna, (Nazir 3, 7); (Sanhedrin 5, 2).: '' S'il y a deux groupes de témoins venant attester au sujet de quelqu'un, dont le premier témoigne que cet homme a prononcé deux fois le vœu de Naziréat, et l'autre groupe témoigne qu'il a prononcé cinq fois un tel vœu, selon l'école de Shammaï, aucun naziréat n'est applicable, en raison de la contradiction des témoignages; d'après l'école de Hillel, l'assertion des cinq vœux englobe au moins deux, et ceux qui affirment l'engagement à deux naziréats l'emportent. '' Or, Rav a dit: la discussion porte sur l'énoncé général (si le vœu exprime le chiffre deux ou cinq). Mais s'il s'agit d'énumération détaillée (si le second groupe de témoins prétend que le nazir s'est engagé une troisième, quatrième et cinquième fois), tous reconnaissent que dans le chiffre cinq l'on comprend au moins deux (sans démentir l'autre assertion), et par conséquent, ce vœu est obligatoire. Selon R. Yohanan au contraire, la discussion porte sur le cas d'énumération détaillée; mais en cas d'énoncé général, tous reconnaissent (même Hillel) qu'il y aurait divergence dans les attestations, de façon à annuler tout naziréat. Qu'entend-on par énoncé général et énoncé particulier? L'énoncé général consiste à affirmer soit le nombre deux, soit le nombre cinq. L'énoncé détaillé consiste à compter successivement: '' un, deux ''; tandis que le second groupe affirme qu'il a continué à compter: '' trois, quatre, cinq ''.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בנזיר פ''ג הלכה ז' וכל הסוגי' זו שם וכן היא בסנהדרין פ' היו בודקין הלכה ב':
מי שהיו ב' כיתי עדים כו'. דנחלקו שם ב''ש וב''ה שב''ש אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות וב''ה אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:
רב אמר בכלל נחלקו. כדמפרש לקמן דכלל קרי ליה היכא דא' אומר שתים וא' אומר חמש דשניהם תפסו כלל הדבר. ופרט או מונה קרי היכא דאחד אומר א' וב' ואחד אומר עוד ג' וד' וה':
אבל בפרט כ''ע מודיי. ואפי' ב''ש:
שיש בכלל חמש ב'. דלא מיקרי הכחשה בכה''ג אלא דמוסיף עליו דכי אמר אידך ג' ד' וה' לא מיעט שלא אמר הנודר א' וב':
ור' יוחנן אמר במונה. והיינו פרט מחלוקת אבל בכלל אפי' ב''ה מודים דנחלקה העדות. וכן הגירסא בנזיר אבל בסנהדרין גריס איפכא דבמונה הוי הכחשה טפי:
והידינו. ואיזהו כלל ואיזהו פרט:
כלל ההן. זה אומר שתים וזה אומר חמש זהו כלל:
מונה ההן. זה אומר א' שתים וההן כו' דהוי מונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source